קנאביס על כד

sansa1960

העשב הקדוש: ההיסטוריה העתיקה במיוחד של הקנאביס

בתחילת המאה ה-20 הוציאו אותו מחוק לחוק בטענה שהוא מסוכן לחברה, אבל הקנאביס הוא צמח עתיק יומין, ששימש למרפא ולא רק, בתרבויות רבות החל מהעולם העתיק ולאורך כל ההיסטוריה

3 בינואר 2019

מרגישים שהסטלה מקרבת אתכם לאלוהים? אתם לא לבד. כבר בעולם הקדום, היה העשן המתקתק חלק בלתי נפרד מהפולחן הדתי וביותר מתרבות אחת. צמח הקנאביס, שלימים תויג כ"סם מסוכן", נחשב לאורך דורות לצמח קדוש ולמתת אל.

יש אומרים שהוא צמח פרא על כדור הארץ עוד הרבה לפני שהופיעה האנושות. בני האדם גילו את הקנאביס לפני למעלה מ-10,000 שנה, כנראה באזור ההימלאיה והוא הפך לאחד הגידולים החשובים, מתחילת ימי החקלאות. זנים שונים של הצמח שימשו כחומר גלם לסיבים לשזירת חבלים ואריגת בדים, אחרים לריפוי תחלואים, לבישום טקסים ולשיפור מצב הרוח.

תרופה לעצבות

עדויות ראשונות לעישון קנאביס, בדמות זרעים חרוכים, נמצאו באתר קבורה מתקופת האבן. ההיסטוריון היווני פלוטארכוס, מספר שהתראקים (קבוצת שבטים הודו-אירופים שחיו בעת העתיקה בבולגריה של היום), השתמשו בקנאביס לצורכי פנאי. יש עדויות שהצמח היה בשימוש גם אצל האשורים לטקסים דתיים וכונה בפיהם "התרופה לעצבות".

לאנשי הדת והשאמאנים למיניהם בתרבויות השונות, הייתה מן הסתם הגישה הטובה ביותר לחומר, שטקס לא היה טקס בלעדיו. עדויות ארכיאולוגיות מראות שהשאמאנים של הסקיתים (עוד הודו-אירופיים, שישבו בדרום הים השחור) נהגו לשרוף את הפרחים יחדיו באוהל סגור ולשאוף היטב, כדי להיכנס לטראנס. בסין התגלתה מומיה בת 2,800 שנה של שאמאן, שנקבר כשלצידו סטאש של קנאביס, כנראה צידה לדרך. נראה שבעבר זקני השבט זכו להנות מיתרונות הצמח אפילו לאחר מותם (בשונה מהמצב כיום).

העשב הקדוש

גם בהודו גילו את סגולות הצמח כבר לפני מאות שנים ובכתבי הקודש ההינדיים, הוא נקרא "העשב הקדוש". ההודים השתמשו בו גם הם לפולחן, לצד שימושים רפואיים וגם כדי לשמח את הלב ו"להרים", באירועים משפחתיים.

על שם ההודים רשום הג'אראס השחור והצמיג, המופק משרף פרחי הקנאביס ונהוג לעשן אותו בצ'ילום וגם ה"בהנג", משחת עלי ופרחי גראס, מעורבת במשקה ההודי "לאסי".

מתת היבשת ההודית, זלג הצמח לרחבי אסיה ולמזרח התיכון, שם התקבל בברכה על ידי בני הדת המוסלמית, שהאלכוהול נאסר עליהם על פי הדת וחיפשו דרך לתפוס ראש.

סטלה יהודית

גם בנושא הקנאביס, הראש היהודי לא נשאר חייב וכבר בתנ"ך נזכר הצמח בספרים שמות, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ושיר השירים ומכונה "קנה בושם", "קנה" או "קנבוס".

הכוהנים בבית המקדש בירושלים, לא שכחו גם הם לערבב הרבה גראס בין צמחי הקטורת, שבישמה כל טקס דתי. על אהרון הכהן נכתב ש"הקטיר קטורת סמים", שלמה המלך מונה את ה"קנה" בין צמחי הבישום ("נרד וכרכום קנה וקינמון עם כל עצי לבונה") וגם ישעיהו וירמיהו, מזכירים את הצמח כאחד ממרכיבי הקטורת החביבים על הבורא.

ב"שולחן ערוך", ספר ההלכה החשוב בעולם היהודי, נזכר גם כן הקנבוס, הפעם כאחד מחלקי הפתילה להדלקת נרות שבת. בתלמוד נאמר, שסיבי הצמח שימשו לתפירת טליתות וציציות ולעיבוי הסכך לסוכה.

חז"ל אמנם הסתייגו מהחומר, בטענה שהוא ממכר וב"מסכת פסחים" בתלמוד, הם מזהירים, "לא תשתי סמא". רש"י מצידו, חשש שההרגל יביא לבזבוז כסף ולכן המליץ "לא תלמד לשתות סמים".

לעומתם, רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, מנהיג יהדות מצרים במאה ה-16, כתב, "עלי הקנבוס, אוכלין אותו במצרים ומשכר ואומרים שהוא משמח" והרמב"ם המליץ על שמן קנאביס, לטיפול בהצטננות ודלקות אוזניים.

סם הקסם מהמזרח

בימי הביניים פשט השימוש בקנאביס, בעיקר בצורת חשיש, בארץ ישראל, סוריה ומצרים וברחבי העולם המוסלמי כולו, כאמור, כתחליף לאלכוהול. הכובשים המוסלמים, היו אלה שהביאו לספרד, במאה השמינית לספירה, את "סם הקסם מהמזרח".

בתחילת המאה ה-19 הובא הקנאביס לצרפת, על ידי חיילים שחזרו ממצרים, לאחר כיבוש נפוליאון. כאן הוא התחבב על אמנים, סופרים ואינטלקטואלים, אך טופח גם בחצרות מנזרים למטרות עישון, שוב, איך לא, כדרך להתקרב לאלוהים.

באנגליה, הקנאביס תפס תאוצה באותה תקופה יותר כתרופה, בעיקר לבעיות שרירים, אבל בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בגלל חוסר אחידות במרכיבי הצמח, הוחלף שם על ידי תרופות ממשפחת האופייטיים.

צמח השטן

לאמריקה הגיעה בשורת הקנאביס עם הכובשים הספרדים בסוף המאה ה-15. במשך שנים שימש זן של הצמח, כחומר גלם לייצור סיבים ובמאה ה-17, חקלאים בוירג'יניה אף חויבו לגדל אותו, עד כדי כך שימושי הוא היה. אפילו הנשיאים ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון, גידלו בעצמם קנאביס בחוות גידול.

הצמח היה חלק בלתי נפרד מהתעשייה והחקלאות במדינות שונות בעולם, עד האיסור הראשון על השימוש, בארה"ב של תחילת המאה ה-20. זה קרה לאחר שהחלו שם להשתמש בצמח גם כסם, כנראה בעקבות הגעת מהגרים מקסיקנים וחיילים אמריקאים ששבו ממרכז אמריקה.

החוק הראשון שאסר שימוש בקנאביס, סחר בו וגידולו, עבר לראשונה בקליפורניה בשנת 1913. המטרה המוצהרת הייתה הגנה על הציבור מהשפעותיו המזיקות כסם, אך היו שגרסו שהיו גם סיבות של תחרות כלכלית.

בהמשך עברו חוקים דומים במדינות נוספות בארה"ב ומשם נפוץ האיסור לבריטניה ולעולם כולו, כשמדינות רבות בוחרות ליישר קו עם "הדוד סם". ב-1936 הופץ סרט התעמולה שהציג את מעשני הגראס כאחוזי פסיכוזה וכמי שמוכנים בכל רגע לרצוח, לאנוס או להתאבד בקפיצה מהחלון.

ב-1937 נאסר הקנאביס בארה"ב בחקיקה פדרלית והצמח, ששימש בני אדם במשך אלפי שנים, הפך מוקצה. בעיתונות האמריקאית של שנות ה-30 קראו לו "צמח השטן" וטענו שהוא סם מעבר לסמים קשים יותר ומהווה סיכון לביטחון הלאומי, לא פחות.

מהפכת ההיפים

כל זאת עד שהגיעו ילדי הפרחים, ההיפים של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת והחזירו עטרה ליושנה. הם היו בני דור ה"בייבי בום" שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה, גדלו לעולם השפע וחיפשו משמעות חדשה לחיים. הגראס הפך לאחד מסמלי המהפכה, בשורה אחת עם השלום והאהבה.

הדיון הציבורי על ההוצאה מחוץ לחוק של הסם הקל הפופולרי כל כך, יצא לדרך ובעולם המערבי החלו לפעול ארגונים למען לגליזציה. במקביל, הפך עם השנים הסם של ההיפים, לדרך הבילוי המועדפת גם על עורכי דין ורואי חשבון ומדיניות המלחמה בסמים בכל העולם, נחלה כישלון חרוץ.

הקופישופ הראשון

המדינה הראשונה שאימצה מדיניות מקלה בנושא הסמים הקלים הייתה, שלא במפתיע, הולנד הליברלית. באמסטרדם נפתח הקופישופ הראשון, Mello Yellow (שנסגר לאחרונה בשל קרבתו לבית ספר) כבר בשנת 1967 ומאז הפכה העיר למוקד עלייה לרגל לסטלנים. מאז נפתחו קופישופס רבים – ולא רק באמסטרדם. היום, כידוע, גם במדינות בארה"ב ובעולם, הלגליזציה דוהרת קדימה והשאר היסטוריה.

 

מקורות

2 תגובות

השארת תגובה

*
*

  • מאמר מרתק אבל חבל שלא מוזכר בהקשר של האיסור הפדרלי התמריץ של יצרני הפלסטיק ומעורבתו של אדגר הובר.

  • I do not even know how I finished up right here, but I thought this post was once good.

    I do not recognise who you might be but definitely you're going to a well-known blogger
    when you are not already. Cheers!

הלו סטלן!
אתה לא מחובר למערכת...

ההתחברות למערכת מתבצעת באמצעות חשבון הטלגרם שלך: