כביש יפני, מלא אנשים על מעבר החצייה על רקע בניינים בעיר עמוסה

Ana_GoldZ

למה היפנים שונאים מריחואנה?

מתברר שביפן להיות סטלן זה אחד הדברים הכי גרועים שאתה יכול להיות, כי להיתפס על סמים במדינת השמש העולה יכול לחסל קריירות ולהביא לנידוי חברתי. שנים של בורות ותעמולת נגד עשו את שלהן ודעת הציבור סביב צמח הקנאביס נעה בין סלידה לפחד. רק שזה לא תמיד היה ככה

7 בינואר 2019

אם תכתבו בגוגל "?How do I get marijuana in Japan" , אחת התוצאות הראשונות שתקפוץ לכם היא: "You don’t. It is a very bad idea". תשובה זו הועלתה ביולי האחרון (2018) באתר Quora. הכותב הפציר בשואל שלא יעשה את זה וסיים בפסקה הבאה:

"Don’t do it. Don’t even think about it. I am not kidding. If you cannot live without marijuana then just don’t visit Japan"

מפת הרכבות בטוקיו שצולמה באחת התחנות
מערכת הרכבות היעילה של היפנים. צילום: @Ana_GoldZ

היפנים אוהבים להתגאות בחריצותם ובהשתייכות למערכת גדולה ויעילה. כל מי שסוטה מדרך הישר אותה קובעת המערכת מסתכן בנידוי חברתי; מדובר באחד העונשים הקשים ביותר שיפני שחי ביפן יכול לקבל. ללא סטטוס חברתי או מעמד, דינו כדין מצורע. כך גם דינם של מעשני הקנאביס ביפן היום; הם מנודים חברתית ונתפסים כפושעים.

יפן היא מדינה מורכבת ומלאת רבדים, שסובלת כבר שנים רבות ממשבר דמוגרפי חמור:  27.7% מתושביה עברו את גיל 65, ו- 12.3% בלבד עוד לא הגיעו לגיל 15. לצורך השוואה, לפי ויקיפדיה ב-2013 נרשמה במדינת ישראל ההתפלגות הבאה: 10.2% מתוך אוכלוסיית ישראל הם בני 65 ומעלה, וכ- 28% הם צעירים מתחת לגיל 14. לא פלא שיפן זכתה לתואר המפוקפק של בעלת האוכלוסייה עם אחוז הזקנים הגבוה בעולם.

למה בעצם? בסקר שנערך ב-2016 בקרב יפנים בני 18 עד 34, נמצא שכמעט 70% מהרווקים וכ-60% מהרווקות לא נמצאים במערכת יחסים. יתרה מזאת, כ-42% מהגברים וכ-44% מהנשים הודו שהם לא קיימו יחסי מין מעולם. צריך לזכור שמדובר באחת המדינות בה תושביה לא מפורסמים בביטוי רגשות, ובה עובדים את כמות השעות הגדולה ביותר בעולם. חלק מהעובדים הורגים את עצמם מרוב עבודה, פשוטו כמשמעו. איך בדיוק מצפים מהם להתרבות כשהם במשרד, כל היום וכל הלילה, עובדים על קובץ אקסל שהבוס הכריח לתקן?

רומן עתיק יומין – שורשי הקנאביס ביפן

חזית מקדש יפני אדום מקושטת חבלים עשויים מצמח קנאביס
מקדש שינטו בהאקונה, יפן. עד היום החבלים המסורתיים בהם משתמשים בדת השינטו עשויים מקנאביס. צילום: @Ana_GoldZ

לא תמיד היחסים היו כה צוננים בין היפנים לקנאביס; רוב האנשים לא יודעים את זה, אבל ליפן יש רומן בן אלפי שנים עם הצמח. ה-"Taima", כמו שקוראים לו ביפנית, שככל הנראה מקורו מזן הסאטיבה הגבוה. הצמח שימש כמשאב חשוב לייצור טקסטיל ומזון עוד בתקופת ג'ומון, שמתוארכת בין השנים 14,000 לפנה"ס ל-300 לפנה"ס.

מעמדו של הצמח נקבע עוד לפני תחילת ההיסטוריה היפנית והסתיים במחצית המאה ה-20. קיימים איזכורים רבים בספרות ובפולקלור המקומי; החל מקובץ השירים הקדום ביותר ביפן, ה-Manyoshu, דרך שירי האיקו המתארים את הצמח וגידולו, ועד לשימושו ע"י סמוראים ותיעוד של ייצור סיבי Hemp לחבלים, רשתות דייגים ובגדים.

גם בשינטו, הדת האתנית של יפן, שבין השאר סגדה לרוחות הטבע, השתמשו בקנאביס. כוהני השינטו שייכו לצמח סגולות טיהור ונהגו לנופף בזר עלים על מנת לברך מאמינים ולגרש רוחות רעות. למנהג נשאר זכר מעומעם, אבל גם היום החבלים התלויים במקדשים והסיבים המעטרים את ה- Gohei (מטה בו משתמשים הכוהנים) עשויים מהצמח.

במאות ה-15 וה-16 פעלו ביפן ה-Shinobi (המונח "נינג'ה" נטבע כמושג רק בסוף המאה ה-17 והפך למיתוס המתאר קהילה מקצועית של לוחמים ומרגלים). אותם "נינג'ות" נהגו להתאמן בקפיצות מעל צמחי קנאביס עוד משלב שתילת הצמח הצעיר. הצמחים, שידועים בגדילתם המואצת, צמחו לגובה רב ואילצו את הלוחמים להגדיל את טווח הקפיצה מדי יום ועד לגובה של כ- 3-4 מטרים. כך רכשו תוך מספר חודשים מיומנויות קפיצה מרשימות במיוחד.

מקדש טודאיג'י – מקדש בודהיסטי הממוקם בעיר נארה ביפן. צילום: @Ana_GoldZ

בראשית המאה ה-20, ההיסטוריון האמריקאי ג'ורג' פוט-מור תיעד ביפן נוסעים שנהגו להשאיר צרור עלי קנאביס כמנחה במקדשי שינטו ששכנו בצידי הדרך. זאת, כדי להבטיח להם דרך צלחה במסעם. בנוסף, פוט-מור תיעד משפחות שהבעירו צרורות עלים בכניסה לביתם, על מנת לברך את רוחות המתים שהגיעו לבקר במסגרת חגיגות הקיץ של פסטיבל המתים – Obon.

 

האם יש עדות לכך שעישנו אותו?

לכך אין ראיות ודאיות. ברישומים שנמצאים בארכיוני ההיסטוריה אין איזכור לעישון הצמח, אבל הרישומים האלו נוטים להתמקד בעיקר בחיי הפנאי של המעמד העליון, העשיר. היסטורית התעלמו לחלוטין מהרגלי הצריכה של רוב האוכלוסיה – פשוטי העם.

במשך מאות שנים החברה היפנית חולקה לשיטת מעמדות נוקשה והיררכית; בפסגת ההיררכיה הזו ישבו העשירים ששלטו באורז ובתוצריו, דוגמת יין הסאקה האהוב. בהחלט יתכן שקנאביס היווה את סם ההמונים, אבל לא היה מי שיכתוב על זה. אפשרות מצערת נוספת היא שאולי הם לא ידעו שאפשר.

האם יכלו לעשן אותו באותה תקופה?  

חד משמעית – כן. לפי רישומי סקר שנערך ב-1973 ע"י ה-UNDC , המשרד לסמים ופשיעה של ארגון האו"ם, נמדדו במחוז טוצ'יגי שביפן רמות THC של כ-4% בצמחי הקנאביס המקומיים. מחקר שנערך ע"י אוניברסיטת מיסיסיפי באותן שנים מצא כי בצמחים שהוחרמו בארה"ב על ידי הרשויות האמריקאיות נמדדה רמת THC ממוצעת של כ-1.5% בלבד.

עד למחצית המאה ה-20 הקנאביס צמח ונצרך בכל רחבי יפן, וניתן היה למצוא תרופות שמבוססות עליו בכל בית מרקחת יפני. אותן התרופות, שנשענו על הרפואה הסינית, שימשו לשיכוך כאבים, כאבי שרירים והקלה על נדודי שינה.

ההתרסקות שאחרי מלחמת העולם השניה

1940 דווקא התחילה לא רע עבור החקלאים מגדלי הקנאביס. כחלק מהיערכות למערכה שבאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, דחקו מנהיגיה הצבאיים של יפן בחקלאים לשתול את הצמח כדי לייצר חבלים וכבלי מצנחים לצבא האימפריה. הם אפילו הגו סלוגנים כדי לעודד את החקלאים להצטרף למאמץ המלחמתי.

ואז, בשנת 1945 יפן נכנעת. האמריקאים נכנסים וכובשים, ועל הדרך מציגים ליפנים את דעתם על הקנאביס. הצמח, שב-1937 נאסר לגידול בארה"ב, שימש עכשיו כמטרה למיגור בעיני הממשל האמריקאי, וב-1948 עבר חוק ביפן הנשלטת שאוסר על כל שימוש בצמח ומפליל כל אדם שיחזיק, יגדל, או יסחור בו.

הרשויות האמריקאיות דאז הצדיקו את העברת החוק כצעד אלטרואיסטי, שרוצה לגונן על היפנים מסכנות השימוש בקנאביס. מנגד, הביקורות העתידיות יצביעו על כך שאותן רשויות גם הסכימו בשתיקה, עד שנת 1951, למכירה גלויה בבתי מרקחת של תרופות המכילות אמפתמינים.

יד מחזיקה צעצוע בצורת פטריה ביפן
פטריה מהסוג שעדיין מותר למכירה ביפן. צילום: @Ana_GoldZ

במדינה שאוהבת פטריות כמו יפן, ניתן גם היה לקנות באופן חוקי מגוון רב של פטריות הזיה עד לתיקון שבוצע בשנת 2002, אז נאסר בחוק השימוש בהן; ככל הנראה על מנת לשפר את תדמיתה הבינלאומית של המדינה, לפני אירוח משחק הכדורגל מול יריבתה הדרום קוריאנית, במסגרת משחקי גביע העולם בכדורגל באותה השנה.

יש הטוענים כי הסיבה להעברת חוק אפס הסובלנות לקנאביס מקורה בלוביסטים של תעשיות הנפט האמריקאיות, שרצו להכחיד את תעשיית ייצור סיבי הקנאביס ולפתוח את השוק לחומרים מלאכותיים תוצרת אמריקה דוגמת סיבי הניילון והפוליאסטר. בין אם הטענה נכונה או לא, תוצאות החוק שעבר ב-1948 היו הרסניות לחקלאים. פאניקה פשטה ובמאמצים להרגיע הבטיח הירוהיטו, קיסר יפן דאז, שהחקלאים יוכלו להמשיך ולגדל בחוותיהם את הקנאביס, ובכך בעצם הורה להם להתנגד לחוק החדש; צעד שנחשב אז וגם היום קיצוני לקיסר, ועוד יפני.

זה עבד, זמנית, וב-1950 עוד ניתן היה למצוא למעלה מ-25,000 חוות לגידול קנאביס רשומות במדינה. אך המספר ירד דרמטית ועם השנים נאלצו המגדלים לסגור את החוות, ובכך גם לקחת איתם את כל הידע שצברו בתחום. במקביל, קמפיין תעמולה מתמשך ניסה לעקור את תודעת הציבור היפני משורשיו התרבותיים, ולשכנע אותו שמריחואנה היא רעל בדיוק כמו קראק או הרואין.

היום, יש ביפן פחות מ-60 חוות לגידול קנאביס, עיקרן באזור טוצ'יגי והן מורשות, תחת דרישות מחמירות, לגדל זנים המכילים כמות מינימלית של THC.

הבעיה עם היפנים היא שהם לא לקחו בחשבון גורם אחד חשוב– חוסנו של צמח הקנאביס; ככל שנעקרו על ידי הרשויות, כבכל קיץ, כך גם צמחו מחדש צאצאים של הצמח ומילאו את הגבעות והמישורים הכפריים של יפן. בכל שנה המשטרה גייסה כוחות ויצאה במסע עקירה ותעמולה, ובכל שנה הצמח צץ מחדש ומילא שוב את הגבעות. ב-2006 אף אירע מקרה מביך כאשר כ-300 צמחים צמחו בתוך מתחם כלא  Abashiri שבהוקאידו.

פחד ותיעוב בטוקיו

ולשאלה שפתחתי בה, מדוע היפנים שונאים מריחואנה?

הדעה היפנית לגבי עישון הקנאביס היא מורכבת והיא מתבססת בעיקר על הידע שיש להם, או במקרה הזה – אין להם בנושא. יפנים, כאמור, הם אנשים מאוד חרוצים. הם חיים על ערכים של עבודה קשה, מסירות, חינוך, וחוגגים את היותם חלק ממנגנון חברתי גדול יותר שעובד כמכונה משומנת היטב. בקיצור יפנים.

אפשר להוסיף את הסוכר לרשימת ההתמכרויות של היפנים. צילום: @Ana_GoldZ

שנים של בורות ותעמולה נגד עשו את שלהן. דעת הציבור משיקה לדעת הרשויות, כאמור, ולהיתפס על סמים במדינה הזו יכול לחסל קריירות ולהביא לנידוי חברתי, כך שמבחינתם זה פשוט לא שווה את הסיכון. מה גם שבקרב הציבור קיימת סטיגמה חזקה על אנשים שמעשנים. וככלל, רובם סולדים מכל סוגי הסמים, אלא אם כן, כמובן, מדובר באלכוהול או טבק.

רעיונות מערביים הזויים כאלה, כמו "עצמאות" או "לקחת דברים בקלות", נוגדים את כל הערכים עליהם מושתתת התרבות היפנית. זו נבנתה על גאווה לאומית, ועל ערכים פילוסופים בודהיסטים המדגישים חתירה לשלמות אישית. בהתאם לכך, לא מפתיע שקנאביס הוא לא ה-Drug of Choice של היפנים, ושהוא נבעט הצידה על ידי חומרים מעוררים כמו: סוכר, קפאין, אלכוהול, טבק ואמפתמינים.

גם היום, יותר מ-70 שנה אחרי העברתו, החוק נותר כפי שהיה, ומזכה את יפן בתואר המפוקפק של אחת מהמדינות המחמירות ביותר בגישתן לשימוש בקנאביס. אדם הנתפס מחזיק או מעשן, גם אם זו עבירה ראשונה, עשוי להיכנס לכלא לתקופה של עד 5 שנים ולהיקנס בקנס כספי גבוה. אדם שייתפס סוחר בסם יאסר ל-10 שנים. החוק היפני כל כך מחמיר שהוא אוסר על אזרחי יפן לעשן או להחזיק קנאביס אפילו מחוץ לגבולות יפן באופן גורף – גם אם הם גרים במדינות בהן הצמח חוקי, כמו בקנדה. אזרח שייתפס – יאסר.

תמונת נוף פארק יפני המשתקף באגם, עם עצים ודשא ובינהם אנשי עסקים יפנים בפגישה.
יפנים חרוצים ויעילים שמקדשים את הטבע. פגישת עסקים בפארק בעיר נארה ביפן. צילום: @Ana_GoldZ

זה לא שהם לא מעשנים בכלל. בכל שנה נעצרים כ2,000 אנשים על עבירות שימוש או החזקה, אבל שנים של איסורים והפחדות עשו את שלהן, ובגלל שהחוק היפני לא רואה הבדל בין זה לבין קוקאין או הרואין, גם האזרחים לא. התעשייה הזו נשלטת ברובה ע"י היאקוזה, ארגון הפשע היפני, ומחיר לקניה יכול להרקיע שחקים. אלו שמגדלים בחשאי לשימוש עצמי בעצם מסתכנים פעמיים – גם מול המשטרה וגם מול המאפיה המאיימת.

בעיית הסמים העיקרית שקיימת ביפן כיום היא זו של הסמים הממריצים, בהם משתמשים צעירים כדי לשפר בעיניהם ביצועים בלימודים או בעבודה. סמים אלה הולכים יד ביד עם המנטליות היפנית והנטיה האובססיבית שלהם למצויינות, לפעמים עד לכדי התאבדות.

תקוות גדולות ומה צופן העתיד

"אתה יכול לשנוא באמת רק אדם שיש ביכולתך לאהוב, בגלל שאם היית באמת אדיש כלפיו, לעולם לא היית משיג את האנרגיה המספקת בכדי לשנוא אותו"

 סרי צ'ינמוי, מנהיג רוחני הודי שידע טוב יותר, תרגום חופשי.

לא מזמן נכנס ליפן שוק חדש ומפתיע – מוצרי CBD ונגזרות קנאביס נוספות מתחום המזון וטיפוח העור. בשביל להבין עד כמה זה חריג בקנה מידה יפני, ניתן לראות את הדוגמה של חברת Elixinol האוסטרלית, סנונית ראשונה שמבשרת על תהליך התרככות של הממשל כלפי הנושא.

החברה, יחד עם יצרנים נוספים, קיבלה מהמדינה אישור למכירת מוצריה מבוססי הקנאביס, אך לא את האישור לפרסם אותם בשום מקום, אפילו לא בפייסבוק. כל זה השתנה ביוני 2018, כאשר אושר קמפיין ראשון במדינה המפרסם בגלוי מוצר מבוסס קנאביס. הקמפיין, שמתחיל בשלט שמציג אישה עם עלים ירוקים בשיערה, הוצג בלוח מודעות גדול בתחנת Omotesando שליד שיבויה, אחד הרובעים העמוסים בטוקיו.

בספטמבר אף פורסם כי אליקסינול העולמית תגדיל את החזקותיה באליקסינול יפן ל-50.5% תמורת 2.2 מיליון דולר. אליקסינול מריחה את הפוטנציאל שטמון בשוק הצומח, ובעיקר את חרדות הקיום היפניות, שתשמשנה כר פורה לעלייה בצריכת מוצרים ושמנים מרגיעי חרדה וקמטים.

רחוב ברובע שינג'וקו ביפן בלילה, בניינים מוארים בשלטי חוצות צבעוניים, אנשים וכביש.
גם עשרות שנים אחרי סיום הפלישה האמריקאית ביפן, ניתן לראות היטב את ההשפעות שלה על היפנים. רובע שינג'וקו בלילה, טוקיו. צילום: @Ana_GoldZ

היום, רוב הדור הצעיר היפני, כמו הוריו, לא יזהה את הניחוח הדיסטינקטיבי גם אם יידחף לו באץ לתוך הנחיר, כך שאם תעשנו ג'וינט לידם, נגיד ברובע רופונגי או שיבויה, רובם לא ישימו לב ויחשבו שמדובר בסיגריה מגולגלת רגילה. אפשר כמובן למצוא לא מעט צעירים שמתעניינים בנושא, אבל רובם לא ילכו רחוק יותר מללבוש כובע או חולצה עם הדפס של עלה ירוק.

מסתמנת מגמה של שינוי. נראה שהם מתחילים להבין שזה לא בדיוק העשב השטני ששמעו עליו כל השנים. בעקבות נהירתם לטיולים ברחבי העולם והרשת, הם זוכים להיחשף באופן חיובי יותר לצמח ולהרחיב את האופקים בהתאם.

אם כן, יש נקודת אור בסיפור הזה והיא שייכת, כמו תמיד, לאלה שהעולם שייך להם – הצעירים.

אם ממשלת יפן רוצה לפתור את הבעיה הדמוגרפית ואם היא רוצה שהצעירים האלה יתחילו להתרבות,  אולי כדאי לה בכל זאת לשקול מחדש את מדיניותה המחמירה כלפי הצמח הזה, שבעבר הלא כל-כך רחוק אבותיהם עוד כתבו לו שירי אהבה.

מקורות

מקורות

2 תגובות

השארת תגובה

*
*

הלו סטלן!
אתה לא מחובר למערכת...

ההתחברות למערכת מתבצעת באמצעות חשבון הטלגרם שלך: